לפי הגדרת החוק, משנת 1996, הפסיכותרפיה מוגדרת כך: "טיפול נפשי, מכוון, בהסכמה הדדית, בשיטות ואמצעים פסיכולוגיים מקצועיים מקובלים, באדם הסובל ממחלה או מהפרעה נפשית הכלולה בקובצי האבחנות הפסיכיאטריות (המקובלים בארצות המערב), במטרה להביא לשיפור במצבו התוך אישי, הבינאישי, הרגשי, החשיבתי-תובנתי, ההתנהגותי או התפקודי של אותו אדם, הנעשית בדרך כלל על ידי פסיכותרפויט".
הפסיכותרפיה משתמשת לצורכי הטיפול הנפשי הן בשיחות בין המטפל למטופל, והן באומנויות שונות על מנת שהמטופל יצליח להביע את עצמו בדרך הטובה ביותר. לאחר שיחת ההיכרות, יוכל המטפל לבחור בדרך המוסיקה, המשחק, התנועה או כל דרך הבעתית אחרת לעבור את הטיפול עם המטופל, בכדי לשנות את נקודת מבטו על הבעיה וצורת התנהגותו. הכל בהתאם למצבו, נטיות ליבו וגילו.
הטיפול דרך הפסיכותרפיה יכול להתנהל מטפל מול מטופל אחד, מטפל מול זוג ואף טיפול קבוצתי.
הפסיכותרפיה כוללת מספר גישות שונות בתוכה. ביניהן:
- גישה התנהגותית-קוגנטיבית, המכוונת להתנהגות בעייתית שיש לשנותה או ללמוד התנהגות שונה במקומה.
- גישה פסיכואנליטית, שמטרתה להעמיק במחשבות העמוקות של האדם וניסיונו מהעבר, בכדי למצוא רצונות או חלומות לא מודעים בנפשו של האדם.
- גישה הומניסטית שמתמקדת בניסיון לסייע למטופל למקסם את הפוטנציאל הטמון בו.
הפסיכותרפיסט הוא איש מקצוע בריאות הנפש שהוכשר במסלול ייעודי לכך במסגרת לימודי תואר שני. המשתתפים בהכשרות אלה יהיו עובדים סוציאליים, מטפלים למיניהם וכל מי שהתקבל ללימודי בית ספר לפסיכותרפיה. בנוסף יכולים לטפל בשיטות אלה פסיכולוגים ופסיכיאטרים.
מאמר מעניין ומעמיק על תחום חשוב וכל כך נחוץ. מתעניינת בעצמי להשתלב בחזרה בתחום ואולי להשלים לקורס פסיכותרפיה. תודה רבה
השבמחק